לכל אחד יש מאכל כלשהו או אפילו כמה שמסמלים עבורו משהו. מאכלים יכולים לסמל תקופה, או נקודת מפנה בחיים או מערכת יחסים טובה או פחות וכן חוויות נוסטלגיות מסוימות. הן אפילו לא חייבות להיות מאוד גדולות או מאוד משמעותיות עבורנו (לפחות לא במודע), אבל משהו בחוויה נקשר למאכל הספציפי או לריח שלו ואצלנו במוח, ונחקק שם. אני יודעת שזה אולי נשמע מוזר לחלקכם, אבל תהיו איתי רגע.
למשל, מרק עגבניות וכרוב זה לגמרי אני בתיכון, מנסה את הדיאטה הטרנדית המפורסמת שהתפשטה עליה השמועה כאש בשדה גפרורים. הדיאטה הייתה מורכבת ממרק עגבניות וכרוב ו..זהו, למעשה. הכללים היו לאכול רק את זה במשך שבוע או שבועיים לדעתי. אתם יכולים לתאר לכם את גודל האימה. אני די בטוחה שלא צלחתי את העניין הקשוח הזה. וטוב שכך. עם זאת, הזיכרון הזה נשאר איתי ומלווה אותי ולעד, בכל פעם שהחיים יפגישו אותי עם מרק עגבניות שיש בו כרוב, יעלה ויבוא הזיכרון האומלל של ימי התיכון המבולבלים.
גרסה נוספת של מרק עגבניות, זו הגרסה הענייה של אבקה משקית. מרק עגבניות מהסוג הנ"ל תמיד זורק אותי אחורה לימי הצבא והיותי סטודנטית. או במילים אחרות שרובכם ודאי כבר הצלחתם לנחש: כשהייתי ממש ענייה וחסרת סטנדרטים. אז אפשרויות הגיוון היו עם "אטריות וירקות" (במרכאות כפולות, שכן החתיכות הצבעוניות היבשות בפנים לא באמת יכולות להיות מזוהות בתור משהו מהטבע) או רק "עגבניות" או 20% אקסטרה מרק, או איזו אבקה זרחנית אחרת של "ירק" אחר. בקיצור, כיף חיים. ממש גורמה. אני חושבת שכשאתה סטודנט הדברים האלה באמת מצליחים לספק אותך ולהיות טעימים אפילו, זה פשוט סטייט אוף מיינד אחר. פשוט יש דברים חשובים הרבה יותר להוציא עליהם כסף, כמו למשל צילום שיעורים שפספסת ואלכוהול. או שזו רק אני.
אם נקפוץ רגע בזמן לניינטיז לשבת בבית קפה כלשהו, סביר להניח שמרק העגבניות יוגש לנו בלחם. זו הייתה תחילת הטרנד אם איני טועה. לחם מעוגל שקופד ראשו ונחפרה תכולתו והוא משמש קערה למרק. זה היה סוג של 'שוס'. זה קורה עד היום לדעתי, בוריאציות כאלה או אחרות, מניחה שמתוחכמות או טעימות יותר, אבל זו אבן דרך תקופתית שתזרוק אותי אחורה בזמן אם אתקל בה ותקשר אותי לסיטואציה שחוויתי אז.
קפיצה קדימה בזמן תשדרג אותנו לגספאצ'ו, מרק עגבניות קר מהמטבח הספרדי בדרך כלל, שאותי באופן אישי זורקת למסעדה תל אביבית בעונת מעבר (ככל הנראה סתיו כי היה קודר למדי) עם בן זוג שעומד להפוך לאקס. אני כבר כמה שנים בעיר והתקופה השתנתה. כלכלית, פיזית, מנטלית, אישיותית. זה הגספאצ'ו הראשון שלי והוא תמיד ייקח אותי לבית הקפה הזה, לסיטואציה הזו. והוא אפילו לא היה כזה מוצלח. אני מניחה שהוא פשוט התאים את עצמו לאווירה הקיימת.
בגדול, מרק עגבניות חם ומרקים בכלל, בעיקר מזכיר כרבול בפוך בחורף קר, ונסיים בשאיפה שהזכרונות שלנו תמיד יהיו רק נעימים. וטעימים.