המונח זכויות בניה הוא אחד המונחים המוכרים והנפוצים ביותר בתחום הנדל"ן ובפרט בכל מה שקשור למבנים קיימים אשר מבקשים להרחיב אותם. נהוג להשתמש בביטוי זה בשביל לאפיין את השטח עליו ניתן לבנות חלק נוסף למבנה הקיים.
לכאורה זה נשמע כמו ביטוי סטנדרטי ופשוט, אנחנו מחזיקים במבנה מסוים אז אנחנו יכולים לשנות אותו או לבנות סביבו (או מעליו). זה נכון בתנאים מסוימים. בכל מה שקשור לפנים המבנה, אנחנו יכולים לשנות מה שאנחנו רוצים וכמה שאנחנו רוצים, כל עוד אנחנו לא פוגעים במעטפת של המבנה ולא מסכנים אותו.
בכל מה שקשור למה שקורה מסביב למבנה או מעליו, הכל שאלה באילו זכויות אנחנו מחזיקים, מה החלק שלנו בשטח. במבנים משותפים, אנחנו צריכים להתחלק עם גורמים אחרים ולפיכך אנחנו לא יכולים להשתמש בכל השטח, אנחנו גם לא יכולים לבנות ללא אישורם. צריך לציין נקודה נוספת והיא, שבמקרים רבים זכויות בניה מתקבלות רק בתנאי שהן עומדות בתנאי תוכנית המתאר של המקום.
על המונח זכויות בניה מתקיים מאבק לא קטן בין קבלנים. מן הסתם, כל קבלן רוצה להשיג כמה שיותר זכויות בניה במבנים ובקרקעות, כך הוא יכול להרוויח יותר. הדוגמא הקלאסית לכך היא תמ"א 38. מדובר בתוכנית מתאר שכוללת שיפוץ כללי של המבנה תוך הכנתו למקרה של רעידת אדמה.
לעוד פרטים אודות זכויות בניה, לחצו כאן…
על מנת לעודד תוכניות כאלה, המדינה התירה לקבלנים שמבצעים אותם לקבל זכויות בניה מסוימות במבנה. כך למשל, הם זכאים להוסיף לו קומות ולמכור את הדירות שהם בונים, וכן לסגור קומות פתוחות בשביל להקים שם דירות. הדיירים שמתגוררים במבנה, מקבלים זכויות בניה נוספות לדירות שלהם, בכך הם מגדילים אותן ונהנים משטח גדול יותר, מה שיכול גם לעלות את ערך הנכס בעתיד.
לפני סיום חשוב לומר, יש חשיבות לזכויות בניה בכל מקום בצורה אחרת, מבחינת ערך כלכלי ומבחינות אחרות. לכן גם קבלנים ורוכשי דירות, בוחנים את העניין בצורות שונות, ולא ממהרים לקבוע ולהסכים על זכויות כאלה ואחרות, מבלי שהם יודעים מהו ערכן של זכויות אלו.